הנחיית סדנה לנשים השוקלות אימהות יחידנית

>>פסיכולוגים מומלצים במכון טמיר לטיפול פסיכולוגי

גליה קסלר ורקפת סלע, פסיכולוגיות קליניות

האפשרות ליצור משפחה בעלת מבנה אלטרנטיבי אשר בה האם היא הורה יחיד מבחירה הולכת והופכת אופציה אפשרית יותר ויותר.

רוב המשפחות החד הוריות בישראל הן משפחות של גרושים אך יש עלייה מתמדת בשיעור הנשים הבוחרות להביא ילד בגפן.

לפי נתוני האיחוד האירופי וארגון הבריאות העולמי של האו"ם מ-2007 ישראל נמצאת במדרג החמישי בעולם באחוז המשפחות החד הוריות מתוך כלל התאים המשפחתיים. לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מ 2005 - 5.7% מכלל המשפחות בישראל הן משפחות בהן הורה יחיד עם ילד עד גיל 17 . (אנו מניחות שבחמש שנים שעברו מאז המספר גדל ).

ארגון משפחה חדשה דווח שמאז 2007 , 60% מכלל התינוקות הנולדים בשנה למשפחות חד הוריות, נולדים לנשים רווקות. זו עליה של פי 3 במספר הלידות בקרב רווקות ב25 שנה האחרונות.

מרבית האימהות הרווקות הן נשים בגילאי 35-39 כאשר מחקר של סגל אינגלצ'ין וווזנר מ-2005 מצא שהפרופיל שלהן שונה בהשוואה להורות יחידה אחרת ולרב הן בעלות השכלה גבוהה ומעמד סוציו אקונומי בינוני עד גבוה.(43% מהן בעלות השכלה אקדמית ו-69% מפרנסות את עצמן).

התרשמנו שקיימות לא מעט קבוצות תמיכה לאימהות יחידניות, אם באופן ממשי או באופן וירטואלי דרך קבוצות תמיכה שונות באינטרנט. יחד עם זאת נראה היה שאין מספיק מענה לצרכיהן של אותן נשים בשלב הראשוני והמשמעותי בו הן מתלבטות בשאלה האם להפוך אימהות יחידניות .

מתוך כך ומתוך ההכרה בכוחה הרב של הקבוצה כמצע לחשיבה, להתלבטות ולהעצמה וקבלת החלטות הצענו סדנא קבוצתית המיועדת לנשים הנמצאות בשלבי חשיבה והתלבטות על האפשרות להיות אם יחידנית.

חשבנו על קבוצה קטנה לצורך יצירה וביסוס של תחושת אינטימיות ועל מבנה של סדנא מוגבלת בזמן מתוך מחשבה שנכון לה להתלבטות להיות מוגבלת בזמן. הסדנא אמורה להוות קרש קפיצה לקבלת איזשהו סוג של החלטה ופעולה אופרטיבית.

מעניין היה לראות שמרבית הנשים שפנו אלינו- גם אלה שבסופו של דבר בחרו להשתתף בסדנא וגם אלה שבחרו שלא להשתתף , היו נשים שקיבלו סוג של החלטה להתחיל בתהליך ועדיין הרגישו צורך בתמיכה בשלב הזה .

נוכחנו בקיומו של פער משמעותי בין המקום הרגשי לבין הצד הטכני/ביצועי , אצל כל המשתתפות . לכאורה התקבלה החלטה והחלה איזושהי עשייה מכוונת מטרה אבל מבחינה רגשית נותרו עדיין הרבה התלבטויות, ספיקות וסימני שאלה . הצד הרגשי "פיגר" אחרי הצד הטכני .

הדבר הביא ל"זיגזוג" בין תקופות של עשייה נמרצת-בדיקות, מעקבים, בחירת תורם זרע, לבין תקופות של "הרדמות" וחוסר עשייה.

חלק מהנשים תאר עשייה "רובוטית" עם מעט חיבור רגשי או ללא חיבור כזה .

ה"רובוטיות" מחד סייעה לפעול ולהתמודד עם פעולות חודרניות ולא נעימות ומאידך הותירה את המקומות הרגשיים מאוד נעולים.

כמו כן עצם העובדה שהתקבלה החלטה, הקשתה על חלק מהנשים לחלוק את ההתלבטויות והקשיים שהן חוו (למרות ההחלטה) עם חברים ובני משפחה שבמקרים רבים תמכו ועודדו אך לתחושתן של הנשים לא נתנו מספיק מקום ולגיטימציה לעמדה האמביוולנטית.

המפגש עם נשים דומות שנמצאו באותו מקום מורכב רגשית הקלה מאוד על המשתתפות בקבוצה, על היכולת לדבר בקול רם גם את הרצון והכמיהה וגם את הספק, הפחד , החשש ותחושות הכישלון באווירה של שיתוף ושל הבנה.

אחת התובנות שהתגבשה במהלך הסדנא היתה שכנראה אין צורך להמתין למצב בו האישה תהיה לחלוטין שלמה ונעדרת ספיקות ביחס לאפשרות ללדת ללא בן זוג.

כמטפלים, אם נעודד לחכות לקבלה רגשית כזו בייחוד אצל נשים הנמצאות בסוף שנות השלושים תחילת שנות הארבעים לחייהן, אנחנו ויותר חשוב הן עלולות להחמיץ את ההזדמנות. מעניין היה לראות שמרבית הנשים שהשתתפו בסדנא התקדמו באיזה שהוא אופן בתהליך (גם בערוץ הטכני-אופרטיבי וגם בערוץ הרגשי) גם אם ניתן היה לראות שהקצב הוא אינדיבידואלי ושההתקדמות אינה שווה בקרב המשתתפות השונות.

תובנה חשובה נוספת היתה קשורה לנושא התמיכה.

ניכר היה שעל אף שלכולן הייתה תמיכה סביבתית ברמה כזו או אחרת עדיין הייתה לכל אחת מהן תחושה של בדידות שאולי קשורה לחוויות החריגות/כישלון. כל המשתתפות היו דומות מאוד לתיאורים המחקריים של נשים אינטליגנטיות, רהוטות, מצליחות כל אחת בתחומה המקצועי וכפי שתיארה זאת אחת מהן-"אף אחת לא מוזרה מידי או מכוערת באופן לא סביר".

הפחד המקופל בתוך תחושת ההקלה הזאת שיקף להערכתינו הן את התחושה הפנימית של פגימות של הנשים ככאלה שלא הצליחו לבסס זוגיות שתביא להקמת משפחה קונבנציונאלית והן את החשש לאיזו קבוצה הן מצטרפות ומה יחשבו עליהן כקבוצה ומאוחר יותר גם על הילדים שיביאו לעולם.

בניית קבוצת התייחסות אשר איפשרה לנשים לגעת במקומות הקשים והכואבים של הפגימות והחסר ולצידם לראות גם את הצדדים החזקים הפוטנטיים והנורמטיביים שלהן סיפקה תחושת רווחה גדולה והקלה רגשית משמעותית.

הקבוצה היוותה עבור המשתתפות היכל מראות אשר שיקפו להן ואיפשרו להן להתחבר לצדדים החזקים והחלשים שלהן בכלל וכאימהות יחידניות לעתיד בפרט. המרחב המהדהד של הקבוצה איפשר לגעת בחלקים רבים ושונים הן של המשתתפות והן של הסיטואציה המורכבת .כך לדוגמא עלו ועובדו נושאים כמו היחסים המורכבים עם משפחות המוצא וביחוד עם האימהות לצד הרצון להפוך אימהות, הצורך בקירבה ובסימביוזה לצד הצורך במרחב ובחופש והחשש מתלות, התמודדות עם אחריות ואחריות בלעדית, עם חוסר וודאות וחוסר שליטה לצד הצורך בשליטה, היכולת להעזר ולוותר על שליטה, העדר אב ואיך ניתן למלא את פונקציות האב , התמודדות עם תגובות הסביבה ובהקבלה עם תחושות האשמה/בושה/כשלון וכו'.

לסיכום – להערכתנו קיים צורך ויש מקום לספק מסגרת קבוצתית תומכת ומכילה ומרחב להתלבטות ולברור ועיבוד רגשי , בשלב הראשוני בו נשים נמצאות בדרכן לאימהות יחידנית. זהו שלב שיש בו לא מעט רגשות סותרים וסוערים שיכולים להיות מציפים או כהגנה מנותקים (בדיסוציציה) כמו גם שלב שרבה בו הבדידות בשעה שרבה בה ההזדקקות.

Google